פסק-דין בתיק ת"א 1684-10

בפניי תביעה כספית.

1. במועדים הרלוונטיים להליך, היה התובע בעל מכונית. בין הנתבעים ובין אביו של התובע נקשר הסכם למכירת המכונית. התמורה המוסכמת עמדה על 155,000 ש"ח. החזקה במכונית נמסרה לנתבע. לאבי התובע שולמה מיקדמה בסך של 20,000 ש"ח. בהקדמת המאוחר אציין, כי לא שולמו סכומים נוספים עבור המכונית. במצב זה, ולאחר שדרישות של התובע להשבת המכונית לא נענו, הוגשה התביעה. התביעה מבוססת על טענה בדבר החזקה שלא כדין במכונית על ידי הנתבעים. התובע טוען לנזקים שונים שנגרמו בשל כך, הכל כמפורט בכתב התביעה.

2. דין התביעה, אשר הועמדה על סך של 63,238 ש"ח, להתקבל בחלקה, הכל כמפורט להלן. אפרט עתה את הנימוקים ביסוד מסקנה זו.

3. בעלות התובע במכונית הוכחה. היא עולה מהעתק של רישיון רכב שצורף לכתב התביעה. מן העדויות עולה, כי אין מחלוקת על עצם ההתקשרות בין הנתבע ובין אביו של התובע למכירת המכונית. קיימת מחלוקת האם הנתבעת היא צד להתקשרות. למחלוקת זו משמעות מוגבלת, שכן התביעה מבוססת על אחריות נזיקית, ולא על חבות חוזית.

4. מכל מקום, במחלוקת זו הדין עם התובע, הטוען כי הנתבעת היתה צד להתקשרות. מתצהיר אביו של התובע, אשר עדותו היתה מהימנה ועקבית, עולה כי מימון רכישת המכונית היה אמור להיעשות מכספי המכירה של דיה השייכת הנתבעת (פיסקה 12 לתצהיר האב). עולה גם סיכום בדבר העברת הבעלות לשמה של נתבעת 2 (פיסקה 15 לתצהיר האב). כן עולה שיק ביטחון שקיבל האב, בסך של 45,000 ש"ח, הושאר בידיה של הנתבעת (פיסקה 12 לתצהיר האב). עולה גם כי זו היתה מעורבת גם בהעלאת דרישות תשלום של הנתבע כלפי אביו של התובע (פיסקה 26 לתצהיר האב). שילובם של הדברים, כמו גם התמונה הכוללת העולה מן הראיות לפיה שני הנתבעים הינם בני זוג, חרף הטענה כי התגרשו, מצביע על כך שהעיסקה נקשרה לא רק עם הנתבע, כי אם עם שני הנתבעים גם יחד.

5. לא נעלמה מעיני הצהרתה של הנתבעת, כי אין לה כל קשר לעיסקה (פיסקה 5 לתצהירה). ברם, מעדות הנתבע עצמו עולה תמיכה בטענת התובע, כי מכירת דירתה של הנתבעת היתה אמורה לשמש למימון רכישתה של המכונית. כך עולה גם מעדות הנתבעת. לא למותר לציין, כי עדויות אלה אינן תואמות את הנטען בתצהיר הנתבע, בדבר סיכום כביכול עם אבי התובע כי תמורת המכונית תשולם מתוך כספים שיגיעו לנתבע מעבודות שיבצע עבור האב (פיסקה 23 לתצהיר הנתבע). במצב זה, ולנוכח קשיים נוספים בעדות הנתבעים, עליהם אעמוד בהמשך, אני מעדיף בנקודה זו את עדות האב.

6. אין מחלוקת גם, כי באותו שלב נמסרה המכונית בהסכמה לרשות הנתבע. מן החומר עולה, כי בשלב זה המכונית בוטחה על ידי הנתבע. אין זה סביר כלל, כי ביטוח כאמור נעשה בלא שהומצא רישיון הרכב, בו מופיע התובע בבירור כבעלים במכונית. הסבריו של הנתבע לעניין זה אינם משכנעים. משכך, אני קובע כי הנתבעים היו מודעים לכך, שמדובר במכוניתו של התובע.

7. כאמור לעיל, לאחר שהמכונית נמסרה בהסכמה לנתבעים, ולאחר שבוצע תשלום בסך של 20,000 ש"ח על ידי הנתבע, לא בוצעו על ידי הנתבעים תשלומים נוספים. זו אף זו, יש בתשדורת ס.מ.ס. ששלח הנתבע לאביו של התובע כדי לתמוך בטענת התובע, כי רובו של סכום המקדמה האמור (15,000 ש"ח) הושב לנתבע, כהלוואה, על רקע טענה למצוקה כלכלית (ראו בהקשר זה גם בפיסקאות 24 - 25 לתצהיר האב; ראו תשדורת ס.מ.ס. של הנתבע, מס' 29, מיום 13.1.10) .

8. בנסיבות אלה, היה התובע רשאי לדרוש את השבת המכונית לידיו. מן החומר עולה, כי הנתבע לא השיב את המכונית בהמשך לדרישה ישירה וברורה שבאה בפניו על ידי התובע (פיסקה 30 לתצהיר התובע; הנתבע מאשר את עצם הדרישה, ומודיע על סירוב להשיבה, "יהיה מה שיהיה ולא משנה לאן נגיע", בתשדורת ס.מ.ס. מיום 13.1.10, אשר סומנה 26). המכונית הושבה רק לאחר פתיחת ההליך שבכותרת, בהמשך להחלטת כב' השופט מילנוב מיום 22.3.10 ועל פיה. מתיאור זה עולה, כי הנתבע שלל את המכונית מן התובע, שלא כדין, מנקודת הזמן בה נדרשה על ידו (ינואר 2010) ועד להשבתה. יוצא, כי טענת התובע לעוולת הגזל, ולהחזקה שלא כדין במכונית, הוכחה (ראו הסיפא להוראת סעיף 53 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

9. התובע טען כי מלכתחילה לא היתה לנתבעים יכולת כלכלית לרכוש את המכונית. הוא מייחס לנתבעים, על רקע זה, כוונת תרמית ומעשה נוכלות בעצם רכישתה המיומרת של המכונית. המחיר המוסכם של המכונית, שהיה גם מחיר המחירון שלה, עמד על 155,000 ש"ח (תצהיר אביו של התובע, בפיסקה 4, ביחד עם פיסקאות 11 - 13; תצהיר הנתבע, פיסקה 20). מתשדורות הס.מ.ס. של הנתבע עולה בבירור תמונה של מצוקה כלכלית משמעותית (ראו תשדורות שסומנו 2,7,14). כך עולה גם מן המתואר לעיל לעניין השבת חלק הארי של סכום המקדמה ששולם לאבי התובע על ידי הנתבעים. כך עולה גם מתצהירו של התובע, אשר לא נחקר על נקודה זו, לפיה לא אושרה לנתבעים הלוואה בנקאית, הואיל ולא היתה להם הכנסה במשך פרק זמן של כחצי שנה (פיסקה 22 לתצהיר התובע). תמיכה בטענת התובע עולה מתצהירו של אביו. מן התצהיר עולה, כי הנתבעים טענו כי יוכלו להשיג מימון בנקאי עבור חלק משמעותי מרכישת המכונית (פיסקה 12 לתצהיר). עולה גם, כי הלכה למעשה לא נמצא לטענה זו יסוד מציאותי.

10. עם זאת, עלתה טענה בדבר כוונה לממן את רכישת המכונית ממכירת דירה של הנתבעת (ראו פיסקה 20 לתצהיר התובע). טענה זו נתמכת בראיות מהן עולה כי התובע עצמו היה מעורב (במסגרת מקצועו כעורך דין) בפעולות משפטיות בקשר לעיסקת מכירה אפשרית של הדירה האמורה (ראו פיסקה 18 לתצהיר התובע). בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע, כטענת התובע, כי מדובר במעשה נוכלות מתוכנן מראשיתו של דבר. זאת, הגם שעולה מתצהיר של הנתבעת, כי היו לה חובות בעת רכישת המכונית (ראו פיסקה 9 לתצהיר הנתבעת מיום 9.2.10, שהוגש בתמיכה לבקשה לביטול עיקול).

11. כך או כך, לנתבעים או למי מהם לא היתה טענה בתום לב לזכות להמשיך להחזיק במכונית לאחר שלא שילמו עבורה, ולאחר שהתובע דרש את השבתה. באותה נקודת זמן, החזיקו הנתבעים במכונית יותר משלושה חודשים. הם שילמו בפועל חלק מזערי ממחירה. טענת הנתבעים, המבקשת לקשור את התשלום מצידם עבור המכונית בחיובים כאלה או אחרים של אבי התובע כלפי הנתבע, ובקיזוזים בין החיובים האמורים ובין התשלומים בגין המכונית, אינה יכולה לסייע להם. כמה טעמים לדבר.

12. ראשית, המכונית אינה שייכת לאבי התובע, כי אם לתובע. ממילא, אין הטענה האמורה יכולה להוות הגנה מפני דרישת התובע להשבתה. טענת הנתבע (בפיסקה 23), כי סוכם בינו ובין אבי התובע כי תמורת המכונית תשולם מתוך עבודות שיבצע הנתבע עבור האב, הוכחשה על ידי האב (פיסקה 32 לתצהיר האב). היא עומדת בסתירה לאמירה מפורשת של הנתבע במסרון ס.מ.ס. של הנתבע שסומן 1 (ראו גם במסרון שסומן 8, ובמסרון שסומן 26). זאת ועוד, סיכום כאמור, אפילו היה מושג, אינו יכול לחייב את התובע בלא הסכמה שלו עצמו. אין בפניי שמץ של ראייה, ואף לא טענה, כי התובע אישרר, מראש או בדיעבד, הסכמה נטענת זו. ממילא, אין בטענה זו כדי לסייע לנתבעים.

13. שנית, עדויות הנתבעים, ובמרכזן עדות הנתבע, היו בעייתיות. הנתבע התקשה למסור תשובות ענייניות לשאלות שנשאל. הוא נקלע לסתירה כאשר טען כי לא עשה התחשבנות עם אבי התובע, וזאת בניגוד חזיתי לפיסקה 34 לתצהירו (ראו גם פיסקה 35 לתצהירו בבקשה לביטול עיקולים). בתוך כך, טענת הנתבעים, כי שיק בסך של 45,000 ש"ח, שנועד להבטיח את התמורה בגין המכונית, נכתב ליום 20.2.10 (ראו פיסקה 26 לתצהיר הנתבע, וכן בתחילת עדותה של הנתבעת), נסתרת על פניה מעיון בשיק, בו נראה בבירור כי בוצע תיקון בתאריך. הנתבעת אכן אישרה בהמשך עדותה כי השיק נכתב ליום 20.1.10, ולא כפי שנטען. בתוך כך, נקלעו השניים לסתירה חזיתית בכל הנוגע למועד ביטולו של השיק האמור ונסיבות הביטול (השוו פיסקה 35 לתצהיר הנתבע בבקשה לביטול עיקול, לפיסקאות 11 - 12 לתצהיר הנתבעת באותה בקשה). הנתבעת לא ידעה להסביר סתירה זו. אוסיף, כי גירסתה כי אחד מן השיקים נועד להחליף את האחר, אינה מתיישבת עם העובדה, שאחד מן השיקים אינו חתום, ואף לא מופיע בו סכום כסף. לכל אלה מתווספים קשיים נוספים עליהם עמדתי לעיל, ועליהם עוד אעמוד בהמשך. התוצאה של כל האמור היא, כי לא אני מתקשה לסמוך על גירסאות הנתבעים.

14. (א) שלישית, טענות הנתבעים לחיובים כאמור של אבי התובע מעוררות קשיים גם לעיצומן. אין מחלוקת כי בוצעו בביתו השכור של האב (אשר שכר אותו מאחיו של הנתבע), עבודות מסויימות על ידי הנתבע. כעולה מן החומר שבפניי (תצלומים נ/1, נ/2; פיסקאות 18 - 20 לתצהיר האב), בוצעו עבודות של התקנת אקווריום, צביעת שני קירות, התקנת קרניזים (פיסקה 21 לתצהיר האב). האב טען כי העבודות בוצעו על רקע תיקונים שביצע הנתבע במקום עבור אחיו, וכי הנתבע הציע שהאב ישא בעלות חומרים בלבד (בפיסקאות 16 - 20 לתצהירו). תמיכה בטענת האב כי נשא בפועל בעלות כאמור עולה משורת מסרונים של הנתבע (סומנו במספרים 1,2,3,5,10,11,32), בהם נוקב הנתבע עצמו בסכומים כאלה ואחרים ששילם לו האב.

(ב) כך או כך, קיים פער עצום בין סכומי החוב הנטענים של האב בהם נקב הנתבע לעניין זה בשורת הודעות ס.מ.ס. אשר שלח (כ - 4,000 ש"ח; ראו למשל תשדורות שסומנו 1, 2, 3, 5, 20), ובין טענותיו לעניין זה עתה (ראו פיסקה 37 לתצהירו). לפער זה אין הסבר מניח את הדעת בעדות הנתבע או בראיות אחרות. בתוך כך, קיים פער בלתי ניתן לגישור בין היקף החוב לו טען הנתבע, כעולה מן התשדורות האמורות, ובין מחיר המכונית. בנסיבות אלה, טענת הנתבע בתצהירו כי סוכם בינו ובין אבי התובע כי תמורת המכונית תשולם מתוך העבודות שביצע ויבצע עבור האב בבית ששכר האב, תלויה על בלימה (ראו פיסקה 23 לתצהיר האמור). לא למותר לציין, בהקשר זה, כי טענות הנתבע בדבר מספר הימים שעבד בביתו של אבי התובע לוקות, כטענת התובע, בחוסר עקביות בולט (השוו את פיסקה 32 לתצהיר הנתבע בבקשה לביטול עיקול, עם האמור בפיסקה 27 לאותו תצהיר, ואת שני אלה לאמור בתשדורות ס.מ.ס. שסומנו 10 - 11).

(ג) לכך אוסיף, כי טענות הנתבע לעסקים שונים אשר הובטחו לו על ידי אביו של התובע הועלתה בלא תשתית ממשית. הן הוכחשו, תוך התייחסות מפורטת, בתצהירו של האב (בפיסקה 30). בין היתר, מתברר כי הסכם שכירות אליו מפנה הנתבע לעניין זה, נושא תאריך הקודם למועד המפגש הראשון בינו ובין אבי התובע , וממילא לא יכול ללמד על הסתמכות כלשהי על הבטחה שנתן האב (שם, שם). התמונה הכללית היא כי אין מדובר בהתחייבויות בעלות תוקף משפטי, אלא בבירורים ראשוניים, ובניסיונות של האב לסייע לנתבע, על רקע טענותיו של הנתבע למצוקה כלכלית (ראו גם בפיסקה 12 לתצהיר הנתבע; לטענות כאמור בדבר מצוקה כלכלית, ראו בתשדורת ס.מ.ס. של הנתבע, שסומנה 2; ראו גם תשדורות שסומנו 7, 14). לא למותר לציין, כי לא הוצגו מסמכים או תיעוד ממשיים, העשויים לתמוך בטענה מרחיקת הלכת בדבר חיוב משפטי תקף מצד אבי התובע לעניין זה.

(ד) לכל האמור יש להוסיף שורה של קשיים בחומרים עליהם נשענים הנתבעים לעניין זה, הכל כמפורט בהרחבה בפיסקה 39 לתצהיר האב.

15. התובע טען לנזקים שונים כתוצאה מפעולות הנתבעים. אדון עתה בטענות אלה.